החלטה בתיק בר"ע 58063-04-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבו נתקבלה במלואה תביעת המשיב, והמבקש חויב לשלם לו סכומי כסף מסוימים, כפי שיפורט להלן (הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי; ד"מ 5559-09-12; ניתן ביום 4.4.13; להלן - " פסק הדין").

2.         אלה העובדות כפי שפורטו בפסק הדין -

א.        המשיב הועסק כקופאי בחניון מיום 29.1.12 ועד ליום 31.7.12, מועד שבו פוטר.

ב.         המשיב הגיש תביעה שבה עתר לתשלום שכר עבודה בגין חודש העבודה האחרון (יולי 2012), דמי חגים, פדיון חופשה וחלף הודעה מוקדמת. לא היתה מחלוקת כי זכויות אלה לא שולמו למשיב ואף הסכומים הנתבעים לא הוכחשו.

ג.         המבקש העלה שתי טענות הגנה עיקריות: האחת, כי המשיב הועסק על ידי חברה בשם " דרך הנדל"ן בע"מ" (להלן - " החברה") ולא על ידו באופן אישי; האחרת, כי המשיב מעל בכספי החברה ועל כן אינו זכאי לזכויות שתבע. המשיב הכחיש את הטענות כי מעל בכספים.

3.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב במלואה. נדחתה טענת המבקש כי לא הוא שהעסיק את המשיב, וזאת לאור עדות האחרון שלפיה מעולם לא נמסרו לו תלושי שכר; מעולם לא ידע שהועסק על ידי החברה; קבלתו לעבודה היתה באמצעות המבקש; המבקש הוא שגבה ממנו את הכספים מדי יום והוא שמסר בידו את ההמחאות שבאמצעותן שולם שכרו. כן נתמכה מסקנת בית הדין קמא בכך שלמשיב לא נמסרה הודעה על תנאי עבודתו ושלא נערך חוזה חתום בין הצדדים, ובכך שאף אם ההמחאות שבאמצעותן שולם שכר המשיב נמשכו מחשבון החברה, הרי שיש לקבל את טענת המשיב כי לא ייחס לכך חשיבות וראה את המבקש כמעסיקו הישיר. בנסיבות אלה, השלים בית הדין קמא, משהמבקש הציג עצמו בפני המשיב כמעסיק והפר את חובותיו על פי דין למסור לו תלושי שכר והודעה על תנאי העבודה, יש לקבל את טענת המשיב כי המבקש העסיקו באופן ישיר.

            גם טענת ההגנה האחרת של המבקש - כי המשיב מעל בכספים - נדחתה. נקבע כי הנטל המוטל על המבקש להוכיח טענות אלה הגובלות בפלילים הוא נטל מוגבר, וכי לא הובאו לעניין זה ראיות פרט לעדות המבקש עצמו, שהיתה לא סדורה ולא נתמכה באסמכתאות, ואף לא הוצגה ראיה כי המבקש הגיש בעניין זה תלונה במשטרה. עוד נקבע כי בדיקת הפוליגרף של המשיב שהוצגה על ידי המבקש (להלן - " בדיקת הפוליגרף"), אין בה כדי לסייע לאחרון, משאין מדובר בראייה קבילה, ומשאף לגופה אין בה כדי לבסס את טענת המעילה שהעלה המבקש.

            לאור כל האמור חויב המבקש לשלם למשיב את הסכומים הבאים, נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל -

א.        שכר עבודה בגין חודש העבודה האחרון ( יולי 2012) בשיעור של      4,000 ש"ח;

ב          דמי חגים בשיעור של 680 ש"ח;

ג.         פדיון חופשה בשיעור של 1,020 ש"ח;

ד.         חלף הודעה מוקדמת בשיעור של 1,020 ש"ח.

כן חויב המבקש בהוצאות המשיב בשיעור של 2,000 ש"ח.

בקשת רשות הערעור

4.         בבקשת רשות הערעור שבפניי טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את טענות ההגנה שהעלה. באשר לטענה כי לא הוא שהיה המעסיק הישיר טוען המבקש כי המשיב ידע כל העת שהמעסיק שלו הוא חברה בע"מ; למשיב הונפקו תלושי שכר דרך החברה; ביום 23.8.12 קיבל מכתב דרישה בשם החברה להשבת סכומי כסף בשיעור של 30,000 ש"ח (להלן - " מכתב הדרישה"); ההמחאות שקיבל נשאו את שם החברה; לבית הדין קמא אף הוגשו תלושי שכר של המשיב, כמי שהועסק בחברה; לא היתה למשיב כל סיבה לחשוב שהוא מועסק על ידי המבקש. עוד טוען המבקש בעניין זה כי אין כל התייחסות בפסק הדין לטענותיו בעניין זה, כי על בית הדין קמא חלה חובת הנמקה, כי המשיב לא הראה מדוע יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על המבקש חבות אישית וכי יש למחוק את המבקש מפסק הדין ולחייב את החברה בתשלום הסכום הפסוק.

            באשר לטענת המעילה טוען המבקש כי היה על בית הדין קמא לקבל את בדיקת הפוליגרף, משזו נערכה בהסכמת המשיב; משעולה ממנה כי המשיב שיקר בשאלה אם לקח לכיסו כספים של הקופה ואם מכר כרטיסים ללא קבלה; משהמשיב ידע שמטרת הבדיקה היא ההליך המשפטי, משום שיום לאחר עריכתה ונוכח תוצאותיה, קיבל מבא כוח המבקש את מכתב הדרישה, ובמקום לשלם את שנדרש, מיהר להגיש תביעה לבית הדין. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין קמא בקבעו שגרסתו בעניין סכומי המעילה היתה לא סדורה.

הכרעה

5.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, לרבות פסק הדין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. פסק הדין מנומק, מפורט ומעוגן היטב בתשתית הראייתית שעמדה בפני בית הדין קמא. לא מצאתי כי בנימוקיו סטה בית הדין קמא מהדין או מההלכה הפסוקה, או כי נפגעה איזו מזכויות המבקש. על כן, איני סבורה כי נפל בפסק הדין פגם כלשהו המצדיק התערבותו של בית דין זה.